• יו"ר: ד"ר סער לחמי
  • סגנית יו"ר: ד"ר יעל סהר קוסטיס
  • מזכירת האיגוד: ד"ר דריה לוי ברק
  • רכז מדעי: ד"ר מורמן רוטר
  • גזבר: ד"ר גל לוי
  • חברי ועד: ד"ר מונל רורליך, ד"ר יאיר ברק
רעש

ההגנה מפני רעש מזיק במקומות עבודה

מחקר זה מתמקד בנושא העדר יישום אמצעי הגנה מפני נזקי שמיעה במקומות עבודה קטנים במגזר הערבי בצפון הארץ

עבודה במוסך, רעש (צילום: אילוסטרציה)

מאת: גב' סוהא רבאח*, ד"ר סמי סעדי**, פרופ' רפי כראל***

* הכותבת היא סטודנטית לתואר שני בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה

** הכותב הוא מנהל סניף הצפון במוסד לבטיחות ולגיהות

*** הכותב הוא מומחה ברפואה תעסוקתית ובבריאות הציבור ומרצה באוניברסיטת חיפה

רעש מזיק מוגדר בתקנות הבריאות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד-1984 כ"רעש שמפלסו גבוה מהערכים המותרים בתקנות אלה העלול לגרום לנזק בריאות לעובד החשוף לו במקום עבודתו". בתקנות גם מוגדר מיהו עובד ברעש מזיק, הגבלת החשיפה לרעש מזיק, חובת עריכת בדיקות סביבתיות תעסוקתיות, אמצעי גיהות סביבתיים ואישיים, חובת הדרכה, חובת בדיקות רפואיות כולל היקף הבדיקות ועוד.

חשיפה לרעש מזיק בעבודה היא אחת החשיפות החמורות והשכיחות במקומות העבודה. לקות שמיעה מושרית רעש (noise-induced hearing loss) היא הגורם העיקרי ללקויות שמיעה במבוגרים ומהווה את סיבת הנכות העיקרית, המוכרת בביטוח לאומי כפגיעה בעבודה. למרות החקיקה המקיפה הקיימת בנושא רעש מזיק במקומות עבודה, קיים רק ידע מועט על המתרחש בפועל במקומות עבודה ובבתי עסק קטנים, זאת, משום שחלק ניכר ממקומות עבודה אלה אינו נמצא במעקב של מערך הפיקוח על העבודה שבמשרד הכלכלה, וכפועל יוצא מכך, הם אינם מגיעים למערך הניטור הביולוגי בשירותי הרפואה התעסוקתית.

בתי מלאכה קטנים במגזר הערבי בצפון

במקומות עבודה קטנים במגזר הערבי בצפון הארץ לא קיימות ועדת בטיחות, לא כל שכן ממונה על הבטיחות בעבודה. על פי חוק ארגון הפיקוח על העבודה התשי"ד-1954, החובה להקמת ועדת בטיחות היא במפעל שמועסקים בו 25 עובדים לפחות.

מטרת המחקר הייתה לנסות להעריך כמה נושאים בתחום מניעת החשיפה לרעש בקרב העובדים:

א. רמת המודעות לנזקי רעש מזיק בעבודה.

ב. מידת השימוש באמצעי מיגון אישיים, וכן, הסיבות והגורמים לשימוש או לאי-שימוש באמצעי מיגון אישיים מפני רעש.

ג. מידת ההשפעה של תכניות התערבות, פיקוח והדרכה, הנעשות כיום, על הגברת המודעות לנזקי שמיעה מושרי רעש ועל מידת השימוש במגני שמיעה.

היות שלקות שמיעה מסוג זה ניתנת למניעה כמעט באופן מלא, יש חשיבות רבה לחקירת הנושא כדי לגבש המלצות, תכניות מניעה והתערבות, אשר יביאו לצמצום החשיפה ולמניעת נזקי שמיעה שנגרמים עקב חשיפה לרעש תעסוקתי בקרב עובדים. זאת, בהסתמך על נתוני אמת מהנעשה בעולם העבודה המעשי בארץ.

עבודת המחקר בוצעה על ידי הגב' סוהא רבאח, סטודנטית לתואר שני בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של פרופ' רפי כראל מאוניברסיטת חיפה, וד"ר סמי סעדי, מנהל מחוז הצפון במוסד לבטיחות. המחקר בוצע בקרב עובדים המועסקים בבתי עסק קטנים, מסוג נגריות, מסגריות ומוסכים בכמה יישובים ערביים באזור הצפון.

משתני המחקר נבדקו באמצעות שאלון מובנה, שפותח על ידי NOISH ותורגם לעברית ולערבית, לאחר תיקוף הנוסחים המתורגמים. השאלון כולל מידע על מאפיינים סוציו-דמוגרפיים של העובד ומאפיינים תעסוקתיים של מקום העבודה.

שיטת הדגימה הייתה הסתברותית אקראית, מתוך כלל בתי העסק הרשומים ביישובים ערביים בצפון הארץ. במדגם הסופי של המחקר נכללו 102 בתי עסק ומולאו שאלונים על ידי 239 עובדים. אחוז העובדים שענו על השאלון לא נבדק.

ממצאים עיקריים

מהממצאים העיקריים של המחקר עולה שאין הבדלים משמעותיים במוּדעוּת לחוקים ולתקנות, הקשורים בנזקי רעש מזיק בעבודה, בין שלושת סוגי בתי העסק אשר נבדקו: נגריות, מסגריות מוסכים.  מעיון בטבלה 1 עולה כי המודעות לחוקי רעש דומה (80%-75%) בשלושת סוגי בתי העסק: נגריות, מסגריות ומוסכים. ממצא זה מעיד שכלל הידע והמודעות לנזקי שמיעה מושרי רעש קיים בקבוצת עובדים זו, בין אם מקום העבודה בפיקוח ובין אם לאו.

טבלה 1 : הקשר בין סוג העסק לבין מודעות לחוק ולתקנות רעש תעסוקתי

סוג העסק מודעות לחוקי רעש מזיק
  כן לא סה"כ
נגריות 80.7% 19.3% 100.0%
מסגריות 75.3% 24.7% 100.0%
מוסכים 78.4% 21.6% 100.0%
סה"כ 78.2% 21.8% 100.0%

ממצא בולט נוסף במחקר היה האפשרות הגבוהה לשימוש בציוד מגן אישי להגנת השמיעה HPDs) - Hearing Protection Devices) במקום העבודה. הזמינות לשימוש הוערכה בממוצע בכ-63% בבתי העסק השונים. למרות זאת, רק 21% מהנשאלים דיווחו על שימוש בציוד המגן האישי להגנת השמיעה (HPDs), על אף שהתקנות מחייבות אותם בשימוש.

טבלה מספר 2: התפלגות העובדים לפי מידת השימוש בציוד מגן אישי למניעת אובדן שמיעה מושרה רעש (Noise Induced Hearing Loss) בעבודה

סוג העסק שימוש בציוד מגן
  כן לא לפעמים סה"כ
נגריות או מסגריות 27.0% 44.2% 28.8% 100.0%
מוסכים 9.3% 64.0% 26.7% 100.0%
סה"כ 21.4% 50.4% 28.2% 100.0%

מעיון בטבלה 2 אפשר לראות שכמחצית ואף יותר מהעובדים אינם משתמשים כלל בציוד מגן אישי להגנת השמיעה בעבודה. רק 21.4% דיווחו על שימוש קבוע. 28.2% דיווחו כי הם משתמשים בציוד מגן לפעמים, כלומר השימוש בציוד המגן הוא אקראי.

כמו כן, נמצא כי שימוש בציוד מגן בקרב עובדי נגריות או מסגריות (27%) גבוה בהרבה בהשוואה לעובדי המוסכים (9.3%). ממצא זה מכוון לכך שבמקומות עבודה אשר קיימת לגביהם תקנה יעודה, ראה תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש ), התשמ"ד- 1984, ובתוספת הראשונה (תקנה 1) סעיפים 3, 4, 5 , 8 – אזי השימוש באמצעי מיגון גבוה באופן משמעותי ביחס למקומות עבודה שאינם נכללים במסגרת התקנה.

בעבודת המחקר (הנתונים לא מוצגים כאן) לא נמצא קשר בין גיל העובד, השכלתו ובין השימוש בציוד המגן האישי להגנת השמיעה.  נמצא כי ככל שתפיסת העובד את מידת פגיעותו עולה, וככל שהנורמות החברתיות בדבר הצורך בשימוש באמצעי מיגון חזקות יותר, וככל שתפיסת  העובד היא כי המיגון יכול לתרום למניעת פגיעה בו, וככל שזמינות ציוד המגן גבוהה יותר, כך עולות כוונות ההתנהגות של העובד לעשות שימוש בציוד המגן האישי.

עוד עולה מהמחקר, שכצפוי, שיעור הביצוע של בדיקות השמיעה גבוה יותר בקרב עובדים במקומות המוגדרים בחוק כמקומות עבודה עם רעש מזיק (מעל 30%), מאשר מקומות שלא מוגדרים בחוק (16%).  עם זאת, ממצא זה מראה כי רק כשליש ממקומות העבודה המוגדרים בחוק כחייבים בפיקוח אמנם נמצאים בפיקוח הנדרש.

טבלה מספר 3: הקשר בין סוג העסק להשתתפות העובדים בבדיקת שמיעה

סוג העסק ביצוע בדיקת שמיעה כמתחייב בתקנה
  כן לא סה"כ
נגריות 28.9% 71.1% 100.0%
מסגריות 36.2% 63.8% 100.0%
מוסכים 16.0% 84.0% 100.0%
סה"כ 27.3% 72.7% 100.0%

מעיון בטבלה 3 עולה כי רק שליש מעובדי מסגריות ונגריות דיווח על כך שבעבר נעשתה בדיקת שמיעה, דבר המעיד שכשני שלישים מקבוצת עובדים זו, החייבת לפי חוק בבדיקות פיקוח, לא ביצעו בדיקות שמיעה, אף כי היו מחויבים בכך על פי חוק. המסקנה היא כי הפיקוח הרפואי התקופתי לא בוצע.

במחקר נמצא שרק בחלק קטן ממקומות עבודה אלה (בתי עסק קטנים, לעתים קרובות משפחתיים) נעשה ניטור סביבתי לחשיפה לרעש מזיק. לפיכך, רק שיעור קטן מבין העובדים הופנה למרפאה התעסוקתית. כדי שקבוצת עובדים גדולה זו (עובדי מקומות עבודה קטנים במגזר הערבי) תיכלל במערך הניטור הסביבתי ומערך שירותי הרפואה התעסוקתית של קופות החולים השונות, יש למצוא דרכים להגעת מערך הפיקוח אליהם, ובמקביל לשיפור הנגישות של עובדים אלה למערך שירותי הרפואה התעסוקתית.

מסקנות

ככל שהכיסוי של שירותי הרפואה התעסוקתית מגיע ליותר עובדים (או ליותר מקומות עבודה), כך עולה שיעור העובדים העוברים בדיקות ניטור ביולוגי (בדיקות שמיעה). דבר זה מאפשר גילוי מוקדם יותר של התפתחות נזקי שמיעה מושרי רעש, לכן, יש צורך בהגברת פעילות הפיקוח והאכיפה של חוקים ותקנות בנושא רעש מזיק.

נמצא כי כמחצית מהעובדים דיווחו על כך שקיבלו במקום עבודתם הדרכה על אודות שימוש בציוד מגן להגנת השמיעה. אך הדרכה זו לא הביאה ליישום בפועל של שימוש באמצעי מיגון אישיים, כגון אטמי אוזניים. דבר זה מדגיש את הצורך בהגברת פעילות ההדרכה וההסברה התקופתית כדי לשכנע שיעור גבוה יותר מבין העובדים לאמץ לעצמם הרגלי שימוש באמצעי מיגון ((HPDs, ללא תלות בסוג בית העסק או בגודלו.

נושאים קשורים:  רעש,  תקנות בריאות בעבודה,  נגריות,  מוסכים,  מסגריות,  מחקרים
תגובות