החוקרים העריכו את ההימצאות של ירידה חדה בתפקוד הכלייתי, גורמי הסיכון הפוטנציאליים וההשפעה על התמותה באנמיה חרמשית, במחקר חד-מוקדי רטרוספקטיבי.
עוד בעניין דומה
החוקרים הגדירו ירידה מהירה בתפקוד הכלייתי כצניחה בקצב הסינון הכלייתי המוערך (estimated glomerular filtration rate - eGFR) של יותר מ-3 מ"ל/דקה/1.73 מטר רבוע בשנה. החוקרים בנו מודל רגרסיה לוגיסטית רבת משתנים עבור ירידה מהירה ב-eGF, לאחר הערכה של משתנים אינדיבידואליים.
החוקרים בנו מודלים של רגרסיה רבת משתנים על שם COX, עבור ירידה מהירה ב-eGFR ועבור תמותה. הם הכלילו במחקר 331 חולי אנמיה חרמשית (עם גיל חציוני של 29, טווח בין-רבעוני 20-41), מתוכם 187 (56.5%) נשים. הנבדקים היו במעקב במשך תקופה חציונית של 4.01 שנים (טווח בין-רבעוני 1.66-7.19) כאשר ירידה מהירה כפי שהוגדרה, נצפתה ב-103 נבדקים (31.1%). היסטוריה של שבץ (יחס סיכויים 2.91, רווח בר-סמך 95%: 1.25-6.77) ושימוש במעכבי האנזים ACE או חוסמי רצפטור לאנגיוטנסין (יחס סיכויים 3.17, רווח בר-סמך 95%: 1.28-7.84) נמצאו קשורים לירידה מהירה ב-eGFR. זאת ועוד, קצב הירידה ב-eGFR לאורך זמן נמצא קשור לתמותה (יחס סיכונים 0.99, רווח בר-סמך 95%: 0.984-0.995, P = 0.0002). ברגרסיה על שם COX, ירידה מהירה ב-eGFR נמצאה קשורה לתמותה (יחס סיכונים 2.07, רווח בר-סמך 95%: 1.039-4.138, P = 0.04), כאשר נעשתה התאמה לגיל, מגדר והיסטוריה של שבץ.
החוקרים הגיעו למסקנה כי ירידה מהירה ב-eGFR הינה נפוצה בחולי אנמיה חרמשית וקשורה לתמותה מוגברת. עם זאת, מחקרים ארוכי טווח נחוצים על מנת לקבוע האם צמצום הירידה בתפקוד הכלייתי עלולה להוריד את שיעור התמותה מהמחלה.
מקור:
Derebail, V. K. et al. (2019). British Journal of Haematology. https://doi.org/10.1111/bjh.16003