נובמבר 1971. אני סטודנט לרפואה בבולוניה שבאיטליה, שבועיים לאחר שחרורי מצה"ל, כשבאוזני עוד מהדהדות ההפצצות ממלחמת ההתשה. יותר מאלף ישראלים למדו אז רפואה באירופה, לא מעט מהם הם כיום מנהלי מחלקות בולטים.
עוד בעניין דומה
בסוף השנה הראשונה ללימודי העניקה לי ממשלת איטליה פטור משכר לימוד ומלגת הצטיינות. שום איטלקי לא התלונן, שזה על חשבון הסטודנטים האיטלקים וכספו של משלם המסים.
במהלך השנים הכשרנו אלפי סטודנטים מחו"ל באוניברסיטאות ובבתי החולים שלנו, וטוב שכך. היעלה על הדעת שישראל תפסיק את המסורת הזאת? יש לנו סיבות טובות להיות גאים בכך שישראל היא מעצמת חינוך בינלאומית ולכן, כשנוצרה ההזדמנות ליטול חלק בתוכניות המכשירות רופאים, קפצנו על המציאה.
זה לא דבר של מה בכך, שאוניברסיטת לונדון היוקרתית, המלמדת רפואה כבר יותר מ-250 שנה ועם בוגריה נמנים אף זוכי פרס נובל, בחרה בבית החולים שיבא כמוסד הקליני שילמד סטודנטים שלה.
בשנים האחרונות כמעט והכפלנו בשיבא את מספר הסטודנטים הישראלים לרפואה, לרבות החזרת סטודנטים ישראלים הלומדים בחו"ל, כדי שיעשו את ההתמחות הקלינית בשיבא. העלינו את איכות הלימודים והפכנו לבית חולים מוביל בהוראת סטודנטים.
בניגוד לדעת המבקרים קבלתם של סטודנטים זרים ללימודים קליניים, כמו גם פרויקטים אחרים המוסיפים תקציבים לבית החולים, מאפשרת לנו להרחיב את התשתית ולשפר את היכולות הטכנולוגיות. כל זאת, לטובת המטופלים הישראלים והסטודנטים הישראלים שאותם מטפח שיבא ללא הרף, בתקווה שהמדינה תיצור את התקנים לקליטתם כרופאים בישראל.
בית החולים שיבא הוא חלוץ, לא רק ברפואה ומחקר אלא גם בהוראת הרפואה והכשרתם של רופאי המחר. זה חלק מהחזון שלנו שבמסגרתו לא נשקוט על השמרים ולא נתפשר על איכות. נוביל בטכנולוגיות מתקדמות, והכל ללא סבסוד מהמדינה.
פורסם לראשונה ב'הארץ'
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
